03/08/2013
מסרבת לקבל גט? את עלולה לשלם על זה...

נכתב ע"י: עו"ד מאיה הרצברג אלון
 

היא אמרה לי- אני לא אקבל ממנו את הגט. על גופתי המתה. בטח לא לפני שקיבלתי את חלקי ברכוש. בינתיים שימשיך לשלם מזונות. למה שיקבל את כל תאוותו, לאחר שזנח אותי, אשת נעוריו, והלך לחיקה של המאהבת. הרצחת וגם ירשת?
ואני הסברתי לה שהסירוב הזה לקבל את הגט עלול לעלות לה והרבה.
עוד הוספתי והבהרתי שאין בקבלת הגט ויתור כלשהו על חלקה ברכוש. והיום- גם מזונות אפשר לקבל אחרי הגט.

לפי הדין העברי מעמד הגט דורש הסכמה חופשית-לתת ולקבל את הגט. אות הסיום של הליכי גירושין בין בני זוג יהודים הוא סידור הגט בבית הדין הרבני. בסיום הטקס הבעל מכריז ברוב פאר והדר כי היא-האשה 'מותרת לכל אדם' . ובכך תם ונשלם לו פרק נישואיהם. ברוב המקרים בני זוג מגיעים למעמד הזה בהסכמה לאחר שחתמו על הסכם גירושין אשר הסדיר את כל ענייני הרכוש, משמורת הילדים והמזונות, הזכויות והחובות.
לעיתים רק אחד מהצדדים מעוניין להתגרש ואין הסכמה. במקרים אלו הצד המעוניין מגיש תביעת גירושין ואם היא מתקבלת ניתן פסק דין לגירושין אשר אי קיומו בסידור גט במועד שנקבע לכך, עשוי להפוך אותו לחיוב בגירושין.

כשהבעל ממהר לקבל גט
אבל, לא כולן רוצות 'לרקוד על מדרגות הרבנות'....ישנן נשים שמסרבות לקבל את הגט. לעיתים הסיבה לכך נעוצה ברצון כן ואמיתי לשלום בית ומניעת פירוק המשפחה. כאשר יש לכך סיכוי ורצונה של האשה אינו על פניו כיסוי לטקטיקה כזו או אחרת, בתי הדין יפנו את הצדדים לייעוץ או טיפול זוגי. אלא שלרוב, מערכות נישואין שהגיעו לערכאות משפטיות, אינן מערכות יחסים בריאות ואיחוי הקרע אינו פשוט. לא אחת הצדדים כבר אינם חיים יחד, עם פרוץ ההליכים או במהלכם. הליכי הגירושין מערבים אינטרסים כלכליים מהותיים. כל עוד אשה נשואה, הבעל חייב במזונותיה מדין הכתובה עליה חתם ביום נישואיהם. לכן, ככל שאין די בהכנסות האשה לספק את צרכיה הבעל חייב לשאת בהם. חיוב הבעל במזונות אשה, מהווה סיבה טובה לסירוב האשה להתגרש, במיוחד אם אין לה אפשרות לכלכל את עצמה. (להבדיל ממזונות ילדים אשר אין בינם לבין סטטוס הנישואין דבר)
בנוסף, לעיתים, הסמכות לדון בענייני הרכוש הוקנתה לבית המשפט למשפחה ובית הדין הרבני בתביעת הגירושין קבע כי על הצדדים להתגרש. במקרה זה יכול שמועד הגט יהיה מוקדם מהמועד שבו חולק הרכוש. כך נוצר מצב לכאורה הפוך. בני הזוג גרושים אבל ענייני הרכוש טרם הוסדרו. במקרים שכאלה עלול להיווצר מצב שבו מרבית הרכוש בידי הבעל, האשה מחויבת להתגרש ולמעשה היא נשארת ללא דמי מזונות וללא חלקה ברכוש עד אשר תתברר תביעתה הרכושית בבית המשפט. הליך שיכול להמשך שנים.
זהו מצב בו, נשים חוששות ואף מסרבות לקבל את הגט, הן מעוניינות להמשיך ולקבל דמי מזונות עד כמה שניתן. שכן, קיימת בציבור אמונה שהגט הוא "סוף פסוק" של כל ענייני הנישואין מכל מין וסוג וקבלתו הינה השלמה עם המצב הקיים. על כן, נשים רבות מאמינות בטעות, כי מבחינה 'טקטית' זו תהיה טעות חמורה להסכים לקבל את הגט בשלב זה.
אלא שבניהול הליכי הגירושין בבית הדין הרבני ישנה נקודה שאפשר להגדירה כ 'נקודת האל חזור' שאחריה כל סירוב לקבל גט או אי התייצבות למועד שנקבע לגט, כרוך בתוצאות שעלולות להיות מאוד לא נעימות והשלכותיהן לא פעם יקרות יותר מאובדן דמי המזונות.

סירבת לקבל גט?-זה יעלה לך והרבה
מעת שפסק הדין לגירושין הופך לחלוט, והאשה מסרבת לקבל את הגט או אינה מופיעה למעמד הגט היא עשויה להיות מוכרזת כ "סרבנית גט". על פי החוק ניתן, להטיל על האשה סנקציות שישתקו לה את החיים כמו: איסור יציאה מהארץ, הגבלת החזקה של רישיון נהיגה, דרכון, חשבון בנק, כרטיס אשראי וכו'.... ממש כמו גברים סרבני גט. בנוסף בעל שיעתור לכך, במצב כזה, עשוי לקבל היתר לשאת אשה נוספת בכפוף ל"השלשת" הגט, אשר משמעותה הפקדת הגט בפיקדון בבית הדין עד שהאשה תיאות לבוא ולקבלו באמצעות שליח והאשה ממילא לא תהיה עוד זכאית למזונות.
ובכך לא די. בשנים אחרונות, כוכב עולה בשמי בתי המשפט לענייני משפחה הינן תביעות נזיקין בין בני זוג. כבר ניתנו פסקי דין שחייבו נשים לפצות את הבעל בשל סירובן לקבל ממנו את הגט לאחר שניתן פסק דין לגירושין. המדובר בסכומי פיצוי של עשרות ואף מאות אלפי ₪.
לכן, המשחק בגט הפך להיות משחק מסוכן ואף יקר. מעת שניתן פסק דין לגירושין כל אחיזה מלאכותית בקשר הנישואין אם לצורך מזונות ואם כאמצעי לחץ לחלוקת הרכוש, אינה מומלצת שכן שכרה יצא בהפסדה.

מזונות אשה וחלוקת רכוש אחרי הגט-זה אפשרי
חשוב לדעת, חלוקת הרכוש אינה נפגעת כתוצאה מסידור הגט ככל שתלויה ועומדת תובענה בעניין זה בבית משפט. קבלת הגט איננה בשום פנים ואופן ויתור על הזכויות והרכוש המשותף, שהאשה זכאית לו על פי הדין.
בנוסף, בשנים האחרונות במספר פסקי דין של בתי המשפט לענייני משפחה חויב בעל במזונות האשה לאחר שכבר סודר הגט, ולא חולק הרכוש, בשל פערים משמעותיים ביכולת ההשתכרות של בני הזוג, שיקולי צדק, שוויון, הדדיות, או על חשבון חלקה של האשה ברכוש כאשר יסתיים הליך חלוקת הרכוש. כך למעשה יכולות אותן נשים להמשיך ולחיות בכבוד עד אשר יחולק הרכוש ואין כל מניע לעכב את קבלת הגט.


 
חטופים בידי הוריהם

נכתב ע"י: עו"ד מאיה הרצברג אלון
 

'אם תתגרשי ממני, אקח לך את הילדים'...  כך איים על נ' בעלה, כאשר היא הודיעה לו שהחליטה להתגרש. האיום היה מופרך, שכן נ' הייתה אם מיטיבה אשר השקיעה את כל מאודה בילדיה. הילדים היו קשורים אליה בנימי נפשם. אלא, שמייד לאחר שהגישה תביעת מזונות וחלוקת הרכוש, י' בעלה, כפי שהבטיח לה, הגיש תביעת משמורת וטען כי היא מתעללת בילדים, מזניחה אותם, אינה דואגת לצרכיהם והחמור מכל, תוקפת אותם מינית ופיזית. נוכח הטענות הקשות הופנו הצדדים למבחני מסוגלות הורית וכל המשפחה עברה אבחון פסיכו דיאגנוסטי, אצל פסיכולוגית מומחית אשר מונתה על ידי בית המשפט.
חוות דעתה של המומחית קבעה חד משמעית, שי' הינו אב מנכר ומסית, המונע קשר בין הילדים לאימם, אינו משתף פעולה עם הגורמים הטיפוליים ואינו מסוגל להבחין בין צרכיו לצרכי ילדיו. בשל כך, הילדים נתונים בסיכון נפשי ורגשי גבוה, הם הפכו למתוכנתים ע"י אביהם, רצונם הפך לרצון אביהם ולמעשה הם שרויים במצב של חטיפה רגשית.

בית המשפט-האב אינו ראוי להיות הורה משמורן
כאשר נמסרו המלצותיה של הפסיכולוגית לבית המשפט, אחד הילדים כבר עבר להתגורר בבית האב וניתק קשר עם האם. המלצה הייתה לחידוש קשר מיידי בין הבן לאימו בליווי סנקציות כספיות כנגד האב בכל פעם שהילד לא יגיע למפגשים. כמו כן חוייב האב לקחת את הילד לטיפול פסיכולוגי. עוד נקבע, כי אם התהליך, לא יעלה יפה, יש  להכריז על הילד "קטין נזקק" ולהוציאו מחזקת אביו למרכז חירום במטרה להעבירו לחזקת האם לאחר מכן. בית המשפט אימץ את חוות הדעת ואת המלצותיה של הפסיכולוגית ונתן פסק דין שקבע כי האם היא הראויה להיות המשמורנית וכי כל ה'אשמות' הקשות שבהן הואשמה, לא היו ולא נבראו. נקבע שהאב אינו ראוי להיות משמורן לאור העובדה שאינו נותן מענה לצרכים הרגשיים וההתפתחותיים של הקטינים, לא שומר על דמות ההורה השני, לא מאפשר קשר בין הקטין להורה השני ולא משתף במידה מספקת פעולה, עם גורמי הטיפול.
הנצחון המשפטי לא צלח את מבחן המציאות. למרות פסק הדין, הילד לא הגיע לטיפול פסיכולוגי, לא התקיימו מפגשים בינו לבין האם, לא הוטלו סנקציות כספיות כנגד האב, חלפה שנה ועוד אחת...ועוד שנתיים והבנות הלכו בעקבות אחיהן, ברחו  לבית האב וניתקו לחלוטין קשר עם האם. היום, חלפו כבר 12 שנים. כל הילדים בגירים. כולם עדיין מסרבים לכל קשר עם האם ועם כל בני משפחתה, הסבתא, הדודים ובני הדודים.

תסמונת הניכור ההורי
השיעור הגבוה של הגירושין באוכלוסיה, (מעל 13,000 זוגות בשנה בישראל), ביטול חזקת הגיל הרך ומעורבות האבות בגידול הילדים, הביאו לגידול משמעותי בסכסוכי המשמורת בין הורים כחלק מהליכי הגירושין. כאשר התקשורת בין ההורים בעייתית ואין האחד תומך בהורות של השני, לא אחת, הופכים הילדים לכלי ניגוח עד כי אין ביכולתם לראות את טובת הילדים בנפרד מטובתם שלהם. במקרים אלו כאשר אחד ההורים מסית את הילדים באופן אינטנסיבי כנגד ההורה השני עלולה להתפתח-סרבנות קשר קיצונית אשר הוכרה בפסיכולוגיה כ-"תסמונת הניכור ההורי". התסמונת הוכרה לראשונה ע"י הפסיכיאטר האמריקאי פרופ' ריצ'רד גרדנר אשר טען כי זוהי תופעה בה ילד, אשר אגב הליך גירושין של הוריו חווה הסתה על ידי אחד מהוריו כנגד ההורה השני מתנכר לאותו הורה. מאפייני התסמונת, הינם: מסע הכפשה חסר הצדקה נגד ההורה המנוכר, עיסוק כפייתי של הילד בגינוי ההורה המנוכר ובהאשמות כלפיו, כאשר כל נסיונות ההתקרבות של ההורה המנוכר לילד, נתקלים בתגובות בוטות מאוד. ההורה המנכר הופך לטוב מוחלט וההורה המנוכר הופך לרע מוחלט. הילד במצב של חטיפה ריגשית, מופעלים עליו אמצעים פסיכולוגיים, המנתקים אותו מאחד מההורים והופכים אותו תלוי לחלוטין בהורה השני. הילד, קורבן התסמונת, יבטא תחושה של כח ושליטה ע"י מניעת אהבה וקשר עם ההורה המנוכר בעידודם של ההורה המנכר ובני משפחתו. הילד הופך במשך הזמן ל"שיכור" מכוחו ומאבד יראת כבוד גם כלפי מבוגרים אחרים הקשורים בהורה המנוכר. התסמונת מלווה בדרך כלל בטענות בדבר אלימות פיזית ונפשית שנקט ההורה כנגד הילד ו/או התעללות מינית. במרבית המקרים הטענות חסרות שחר.
משפטים כגון 'אבא קראתי את כל השקרים שכתבת על אמא לבית משפט'  'אתה לא אבא שלי-אמא אמרה לי שיהיה לי אבא יותר טוב' אשר נאמרים על ידי ילדים בני 8, או למשל, ילד אשר מביע רצון לשנות את שם המשפחה שלו, לשם המשפחה של האם, בתוך הליך הגירושין, הינם תמרורי אזהרה אדומים ומהבהבים אשר יכולים ללמד על מסע הכפשה המתנהל כנגד האב ומערכות המשפט והרווחה צריכות לטפל בהם במלוא תשומת הלב.
גרדנר ותומכיו טענו, כי ככל שהילד נחשף יותר להסתה ולשטיפת המח על ידי ההורה המנכר, כך התסמונת מחמירה ומסכנת את הילד. הפתרון שהוצע על ידי גרדנר, הינו חידוש וחיזוק הקשר בין הילד להורה המנוכר ובמקרים הקשים, בהם נוצר ניתוק מוחלט בין ההורה המנוכר לילד, הפתרון הינו העברת הילד למשמורת ההורה המנוכר וככל שההסתה נמשכת נדרש ניתוק קשר מוחלט עם ההורה המנכר.
ד"ר דניאל גוטליב במאמר "תסמונת הניכור ההורי" אשר פורסם בירחון "רפואה ומשפט" גליון מס' 31 דצמבר 2004, גורס כי הנזק הנגרם לילדים עקב תסמונת ניכור הורי מתבטא במספר מישורים: הילד מפתח דפוסי חשיבה מעוותים ובוחן המציאות שלו עלול להפגע, הוא מפתח קהות רגשית אשר עשויה לפגוע בהתפתחותו הרגשית ולמרות הדעה הגורסת שסרבנות הקשר מהווה סממן לעצמאותו הרגשית של הילד, בפועל הוא אינו אלא "שבוי" ריגשי של ההורה המנכר. למעשה, טוען פרופ' גוטליב, אובדן הורה במקרה זה קשה יותר ממוות, שכן הילד מאבד הורה ללא יכולת להתאבל עליו וללא אפשרות לעצב לעצמו זיכרון שקול ומציאותי של ההורה.

סנקציה כספית ככלי למניעת הסתה וחידוש קשר
בתי המשפט הישראלים יישמו את התאוריה ופעלו על פיה במספר מקרים. לא מעט מקרים של סרבנות קשר נפתרו באמצעות הטלת קנס כספי על ההורה המשמורן על כל מקרה שבו הילד לא הגיע להסדרי הראיה עם ההורה השני. לאחרונה ניתנה על ידי כב' השופטת ענת אלפסי בבית משפט למשפחה באשדוד, החלטה שחייבה אם משמורנית אשר סירבה להביא את הבת הקטינה להסדרי הראיה עם האב בשל סיבות שלא נמצא להן כל בסיס, בקנס בסך של 10,000 ₪ בגין כל מקרה שלא תגיע להסדרי הראיה עם האב. אולם, מספר המקרים שבהם בתי המשפט מטילים קנסות משמעותיים במקרים מעין אלו הינו זניח. ויותר מכך, מערכת הרווחה מתקשה לתת מענה מתאים לאבחון התופעה והטיפול המיידי והנחרץ הדרוש בה. העומס המוטל על שירותי הרווחה ופקידי הסעד לסדרי דין כמו גם חוקרי הילדים אשר נדרשים לא אחת לחקור את הילדים הטוענים לפגיעה מינית או פיזית של ההורה המנוכר כסיבה לסירובם לפגוש בו, הינו גדול והעיכוב במתן תסקירים והמלצות לבית המשפט נמשך חודשים. למימד הזמן ישנה חשיבות מכרעת בהתדרדרות הניכור עד לכדי ניתוק מוחלט. המקרים שבהם הקשר מתנתק לתקופה של שנים לרוב מתדרדרים לניתוק הקשר לעולם. הנזקים הנגרמים לילדים שאיבדו הורה ולהורים שאיבדו את ילדיהם בלתי הפיכים וקשים מנשוא.

הפתרון המתבקש
הפתרון המתבקש הינו הרחבת מרכזי הקשר שליד בתי המשפט למשפחה והקמת מחלקות שיתמחו בסרבנות הקשר ובדרכי הטיפול בה במהירות ויעילות, לרבות: אבחון, ייעוץ ומתן המלצות לבית המשפט. כמו כן הגיעה העת שבתי המשפט למשפחה יפעלו בנחישות ובמהירות וייתנו מענה מיידי לתופעה  באמצעות צווים דרסטיים לשם מיגור הניכור בעודו באיבו. יש להקצות תקציבים שיאפשרו מינוי פקידי סעד וחוקרי ילדים ונוער נוספים ולהעמיק את הידע בנושא הניכור ההורי-איתור, אבחון וטיפול.

 
חטופים בידי הוריהם

נכתב ע"י: עו"ד מאיה הרצברג אלון


'אם תתגרשי ממני, אקח לך את הילדים'...  כך איים על נ' בעלה, כאשר היא הודיעה לו שהחליטה להתגרש. האיום היה מופרך, שכן נ' הייתה אם מיטיבה אשר השקיעה את כל מאודה בילדיה. הילדים היו קשורים אליה בנימי נפשם. אלא, שמייד לאחר שהגישה תביעת מזונות וחלוקת הרכוש, י' בעלה, כפי שהבטיח לה, הגיש תביעת משמורת וטען כי היא מתעללת בילדים, מזניחה אותם, אינה דואגת לצרכיהם והחמור מכל, תוקפת אותם מינית ופיזית. נוכח הטענות הקשות הופנו הצדדים למבחני מסוגלות הורית וכל המשפחה עברה אבחון פסיכו דיאגנוסטי, אצל פסיכולוגית מומחית אשר מונתה על ידי בית המשפט.


חוות דעתה של המומחית קבעה חד משמעית, שי' הינו אב מנכר ומסית, המונע קשר בין הילדים לאימם, אינו משתף פעולה עם הגורמים הטיפוליים ואינו מסוגל להבחין בין צרכיו לצרכי ילדיו. בשל כך, הילדים נתונים בסיכון נפשי ורגשי גבוה, הם הפכו למתוכנתים ע"י אביהם, רצונם הפך לרצון אביהם ולמעשה הם שרויים במצב של חטיפה רגשית.

 

בית המשפט-האב אינו ראוי להיות הורה משמורן
כאשר נמסרו המלצותיה של הפסיכולוגית לבית המשפט, אחד הילדים כבר עבר להתגורר בבית האב וניתק קשר עם האם. המלצה הייתה לחידוש קשר מיידי בין הבן לאימו בליווי סנקציות כספיות כנגד האב בכל פעם שהילד לא יגיע למפגשים. כמו כן חוייב האב לקחת את הילד לטיפול פסיכולוגי. עוד נקבע, כי אם התהליך, לא יעלה יפה, יש  להכריז על הילד "קטין נזקק" ולהוציאו מחזקת אביו למרכז חירום במטרה להעבירו לחזקת האם לאחר מכן. בית המשפט אימץ את חוות הדעת ואת המלצותיה של הפסיכולוגית ונתן פסק דין שקבע כי האם היא הראויה להיות המשמורנית וכי כל ה'אשמות' הקשות שבהן הואשמה, לא היו ולא נבראו. נקבע שהאב אינו ראוי להיות משמורן לאור העובדה שאינו נותן מענה לצרכים הרגשיים וההתפתחותיים של הקטינים, לא שומר על דמות ההורה השני, לא מאפשר קשר בין הקטין להורה השני ולא משתף במידה מספקת פעולה, עם גורמי הטיפול.


הנצחון המשפטי לא צלח את מבחן המציאות. למרות פסק הדין, הילד לא הגיע לטיפול פסיכולוגי, לא התקיימו מפגשים בינו לבין האם, לא הוטלו סנקציות כספיות כנגד האב, חלפה שנה ועוד אחת...ועוד שנתיים והבנות הלכו בעקבות אחיהן, ברחו  לבית האב וניתקו לחלוטין קשר עם האם. היום, חלפו כבר 12 שנים. כל הילדים בגירים. כולם עדיין מסרבים לכל קשר עם האם ועם כל בני משפחתה, הסבתא, הדודים ובני הדודים.

 

תסמונת הניכור ההורי
השיעור הגבוה של הגירושין באוכלוסיה, (מעל 13,000 זוגות בשנה בישראל), ביטול חזקת הגיל הרך ומעורבות האבות בגידול הילדים, הביאו לגידול משמעותי בסכסוכי המשמורת בין הורים כחלק מהליכי הגירושין. כאשר התקשורת בין ההורים בעייתית ואין האחד תומך בהורות של השני, לא אחת, הופכים הילדים לכלי ניגוח עד כי אין ביכולתם לראות את טובת הילדים בנפרד מטובתם שלהם. במקרים אלו כאשר אחד ההורים מסית את הילדים באופן אינטנסיבי כנגד ההורה השני עלולה להתפתח-סרבנות קשר קיצונית אשר הוכרה בפסיכולוגיה כ-"תסמונת הניכור ההורי". התסמונת הוכרה לראשונה ע"י הפסיכיאטר האמריקאי פרופ' ריצ'רד גרדנר אשר טען כי זוהי תופעה בה ילד, אשר אגב הליך גירושין של הוריו חווה הסתה על ידי אחד מהוריו כנגד ההורה השני מתנכר לאותו הורה. מאפייני התסמונת, הינם: מסע הכפשה חסר הצדקה נגד ההורה המנוכר, עיסוק כפייתי של הילד בגינוי ההורה המנוכר ובהאשמות כלפיו, כאשר כל נסיונות ההתקרבות של ההורה המנוכר לילד, נתקלים בתגובות בוטות מאוד. ההורה המנכר הופך לטוב מוחלט וההורה המנוכר הופך לרע מוחלט. הילד במצב של חטיפה ריגשית, מופעלים עליו אמצעים פסיכולוגיים, המנתקים אותו מאחד מההורים והופכים אותו תלוי לחלוטין בהורה השני. הילד, קורבן התסמונת, יבטא תחושה של כח ושליטה ע"י מניעת אהבה וקשר עם ההורה המנוכר בעידודם של ההורה המנכר ובני משפחתו. הילד הופך במשך הזמן ל"שיכור" מכוחו ומאבד יראת כבוד גם כלפי מבוגרים אחרים הקשורים בהורה המנוכר. התסמונת מלווה בדרך כלל בטענות בדבר אלימות פיזית ונפשית שנקט ההורה כנגד הילד ו/או התעללות מינית. במרבית המקרים הטענות חסרות שחר.


משפטים כגון 'אבא קראתי את כל השקרים שכתבת על אמא לבית משפט'  'אתה לא אבא שלי-אמא אמרה לי שיהיה לי אבא יותר טוב' אשר נאמרים על ידי ילדים בני 8, או למשל, ילד אשר מביע רצון לשנות את שם המשפחה שלו, לשם המשפחה של האם, בתוך הליך הגירושין, הינם תמרורי אזהרה אדומים ומהבהבים אשר יכולים ללמד על מסע הכפשה המתנהל כנגד האב ומערכות המשפט והרווחה צריכות לטפל בהם במלוא תשומת הלב.


גרדנר ותומכיו טענו, כי ככל שהילד נחשף יותר להסתה ולשטיפת המח על ידי ההורה המנכר, כך התסמונת מחמירה ומסכנת את הילד. הפתרון שהוצע על ידי גרדנר, הינו חידוש וחיזוק הקשר בין הילד להורה המנוכר ובמקרים הקשים, בהם נוצר ניתוק מוחלט בין ההורה המנוכר לילד, הפתרון הינו העברת הילד למשמורת ההורה המנוכר וככל שההסתה נמשכת נדרש ניתוק קשר מוחלט עם ההורה המנכר.


ד"ר דניאל גוטליב במאמר "תסמונת הניכור ההורי" אשר פורסם בירחון "רפואה ומשפט" גליון מס' 31 דצמבר 2004, גורס כי הנזק הנגרם לילדים עקב תסמונת ניכור הורי מתבטא במספר מישורים: הילד מפתח דפוסי חשיבה מעוותים ובוחן המציאות שלו עלול להפגע, הוא מפתח קהות רגשית אשר עשויה לפגוע בהתפתחותו הרגשית ולמרות הדעה הגורסת שסרבנות הקשר מהווה סממן לעצמאותו הרגשית של הילד, בפועל הוא אינו אלא "שבוי" ריגשי של ההורה המנכר. למעשה, טוען פרופ' גוטליב, אובדן הורה במקרה זה קשה יותר ממוות, שכן הילד מאבד הורה ללא יכולת להתאבל עליו וללא אפשרות לעצב לעצמו זיכרון שקול ומציאותי של ההורה.

 

סנקציה כספית ככלי למניעת הסתה וחידוש קשר
בתי המשפט הישראלים יישמו את התאוריה ופעלו על פיה במספר מקרים. לא מעט מקרים של סרבנות קשר נפתרו באמצעות הטלת קנס כספי על ההורה המשמורן על כל מקרה שבו הילד לא הגיע להסדרי הראיה עם ההורה השני. לאחרונה ניתנה על ידי כב' השופטת ענת אלפסי בבית משפט למשפחה באשדוד, החלטה שחייבה אם משמורנית אשר סירבה להביא את הבת הקטינה להסדרי הראיה עם האב בשל סיבות שלא נמצא להן כל בסיס, בקנס בסך של 10,000 ₪ בגין כל מקרה שלא תגיע להסדרי הראיה עם האב. אולם, מספר המקרים שבהם בתי המשפט מטילים קנסות משמעותיים במקרים מעין אלו הינו זניח. ויותר מכך, מערכת הרווחה מתקשה לתת מענה מתאים לאבחון התופעה והטיפול המיידי והנחרץ הדרוש בה. העומס המוטל על שירותי הרווחה ופקידי הסעד לסדרי דין כמו גם חוקרי הילדים אשר נדרשים לא אחת לחקור את הילדים הטוענים לפגיעה מינית או פיזית של ההורה המנוכר כסיבה לסירובם לפגוש בו, הינו גדול והעיכוב במתן תסקירים והמלצות לבית המשפט נמשך חודשים. למימד הזמן ישנה חשיבות מכרעת בהתדרדרות הניכור עד לכדי ניתוק מוחלט. המקרים שבהם הקשר מתנתק לתקופה של שנים לרוב מתדרדרים לניתוק הקשר לעולם. הנזקים הנגרמים לילדים שאיבדו הורה ולהורים שאיבדו את ילדיהם בלתי הפיכים וקשים מנשוא.

 

הפתרון המתבקש
הפתרון המתבקש הינו הרחבת מרכזי הקשר שליד בתי המשפט למשפחה והקמת מחלקות שיתמחו בסרבנות הקשר ובדרכי הטיפול בה במהירות ויעילות, לרבות: אבחון, ייעוץ ומתן המלצות לבית המשפט. כמו כן הגיעה העת שבתי המשפט למשפחה יפעלו בנחישות ובמהירות וייתנו מענה מיידי לתופעה  באמצעות צווים דרסטיים לשם מיגור הניכור בעודו באיבו. יש להקצות תקציבים שיאפשרו מינוי פקידי סעד וחוקרי ילדים ונוער נוספים ולהעמיק את הידע בנושא הניכור ההורי-איתור, אבחון וטיפול.

 

 

 

 

 



 

יש לכם שאלה? התלבטות?
אל תהססו!
התקשרו לקבוע פגישת ייעוץ

08-936-3393
שלח
הטופס נשלח בהצלחה
נציגנו יחזור אליכם בהקדם
שם:
שדה חובה.
מייל:
שדה חובה.
טלפון:
https://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%91%D7%A8%D7%92-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%A9%D7%A8%D7%93-%D7%A2%D7%95%D7%93-%D7%A0%D7%95%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%95%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A8/162290213795722