משמורת וזמני שהות
 
משמורת הילדים היא הלב של הליך הגירושין. אין יקר מהילדים. הידיעה של מי מההורים שהוא עומד 'להיפרד' מילדיו, לא לקום איתם בכל בוקר, לא להיות שותף מלא לכל מה שקורה להם, אינה פשוטה. לעיתים הילדים, מבלי משים הופכים לכלי משחק בתוך הסכסוך. ההורה האחד אינו מכיר ומוקיר את היכולת ההורית של ההורה השני. הכעסים והעלבונות גורמים להסתה והכפשה בפני הילדים. הילדים חווים את משבר הגירושין באופן שונה זה מזה, אולם השפעת פירוק המשפחה על הילדים הינה משמעותית ויש לטפל בהם בתקופה הזו ברגישות ולקבל ייעוץ מקצועי ככל שהדבר נחוץ.

בעבר הונחה במשפט הישראלי "חזקת הגיל הרך" אשר קבעה כי טובת הילדים להיות במשמורת האם עד גיל 6. חזקה זו פעלה גם בגילאים בוגרים יותר אלא אם הילדים הבוגרים 'הצביעו ברגלים' ולא היה בכך כדי להזיק להם. אבות קיבלו משמורת כאשר הייתה לכך הסכמה של האם, או במקרים יוצאי דופן בהם נקבע כי טובת הילדים להיות במשמורת האב. בשנים האחרונות, כאשר נוצר שוויון בחלוקת תפקידי ההורים במשפחה ומעורבות האבות בגידול הילדים גדלה, החל פיחות הולך וגדל בחזקת הגיל הרך, עד אשר לאחרונה קבעה "ועדת שניט" כי חזקת הגיל הרך בטלה וכי מעתה תהיה "אחריות הורית" שוויונית על הילדים, זכויותיהם והתפתחותם. חרף העובדה שכנסת ישראל לא הצליחה לאמץ את המלצות "ועדת שניט", אולם בתי המשפט כבר קובעים במקרים מתאימים משמורת משותפת ולעיתים אף שמורת בידי האב. לכן היום יותר מאי פעם קיים סיכוי לשני ההורים לקבל משמורת ושאלת המשמורת הינה שאלה פתוחה שתיבחן באופן מובהק לפי טובת הילדים ללא יתרון כלשהו למי מההורים. לא מן הנמנע ש- "משמורת משותפת" תהפוך להסדר רווח בעקבות המלצות וועדת שניט, ולמעשה תיצור חלוקת האחריות ההורית באופן שווה בין ההורים. משמורת משותפת מהווה מסגרת של חלוקה שווה בגידול הילדים, אולם בצידה נדרשים רדיוס מגורים קרוב של ההורים לאחר הגירושין, שיתוף פעולה ותקשורת בריאה בין הורים, על מנת לאפשר מעברים קלים של הילדים מבית האב לבית האם וההיפך.


ביום 22.12.13, ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה פה אחד, ללא נמנעים, את הצעתה של שרת המשפטים הגב' ציפי לבני, לקבוע כי את בית המשפט ינחו עקרונות כמו ‫‏אחריות‬ הורית משותפת, וטובת הילד ובמקביל תצומצם ‫‏חזקת‬ הגיל הרך ל-שנתיים. מדובר במהלך שביקש לקדם את השינויים החיוביים התרבותיים החברתיים בחברה הישראלית, לפים אבות נוטלים יותר ויותר חלק בגידול הילדים, ויש להמשיך ולעודד מגמה זו. לציין כי עד גיל שנתיים נותר שיקול דעת משפטי באם לנהוג על פי חזקת הגיל הרך, או לפי עקרונות ועדת שניט. עד כה המהלך החקיקתי לצמצום חזקת הגיל הרך לא צלח, בעיקר בשל התנגדות מצד ארגוני נשים שדורשים מהלכים ליצירת שיוויון זכויות לנשים גם בהקשר לדיני הגירושין בבתי הדין הרבניים

סכסוכי משמורת, מחלוקות וקשיים בקיום זמני השהות, מהווים רקע לתביעות רבות בבתי המשפט לענייני המשפחה ובבתי הדין הרבניים לפני הגירושין וגם לאחריהם.
קביעת משמורת הילדים בפסק דין או בהסכם, לעולם אינה סופית והיא ניתנת לשינוי כאשר חל שינוי בנסיבות או חל שינוי ביכולת ההורית של מי מההורים. משמורת וזמני השהות של הילדים, לעולם יקבעו על פי טובת הילדים.

רצון הילדים לא תמיד זהה לטובתם. לא אחת הילדים מסרבים לקשר או מפגשים עם אחד ההורים ואף מעלילים על אותו ההורה עלילות שווא על מנת להצדיק את סירובם לקשר והדבר מנוגד לחלוטין לטובתם. כאשר הסיבה לסרבנות הקשר הינה הסתה של אחד ההורים, זו תסמונת אשר הוגדרה כ "תסמונת הניכור ההורי". לתסמונת דרגות שונות של סרבנות קשר כאשר הדרגה הקשה ביותר הינה סרבנות קשר מוחלטת עם ההורה ומשפחתו המורחבת, המערבת האשמת ההורה המנוכר באלימות פיזית או תקיפה מינית, או התעללות נפשית, אשר אין לה בסיס במציאות. התמודדות עם תסמונת הניכור ההורי הינה קשה ולעיתים אף בלתי אפשרית. למימד הזמן במקרים אלו חשיבות רבה, שכן, ככל שהזמן חולף, הסיכוי לחידוש קשר עם ההורה המנוכר הולך ופוחת. בשנים האחרונות בתי המשפט מטילים סנקציה כספית על הורה משמורן, בכל פעם שהילדים מסרבים להגיע לזמני השהות עם ההורה השני. בנוסף נתנו פסקי דין שחייבו את ההורה שהוכר כהורה מנכר, מסית ולא מאפשר קשר עם ההורה השני, לשלם פיצויי נזיקין בגין מניעת קשר להורה המנוכר.

זמני שהות הרגילים עם ההורה שאינו משמורן, הינם פעמיים בשבוע מסיום הלימודים או משעה 17:00 ועד לשעה 20:00 או כולל לינה עד למחרת בבוקר ישירות למסגרת הלימודית. כמו כן בסופי שבוע כל שישי שבת שני ומחצית חופשות וחגים.

במשמורת משותפת בדרך כלל לזמני השהות הנ"ל יתווסף יום נוסף בשבוע.

מחקרים פסיכולוגיים מלמדים כי קביעות וודאות בקיום הסדרי השהות, משרה בחיי הילדים בטחון ויציבות ואף חיונית לבריאות נפשם. ישנם הורים שאינם מקפידים להגיע במועדי זמני השהות ואף מבטלים אותם לעיתים קרובות, או שאינם מגיעים במועד הקבוע לזמני השהות, מבלי להודיע כלל.

אי הגעת ההורה לזמני השהות הינה הפרת הסכם או פסק דין שבו נקבעו זמני השהות. בפועל, לא ניתן לכפות זמני שהות על ההורה שאינו מקיימם כלשונם, אולם אי קיום זמני שהות באופן קבוע לאורך זמן, ביטולים חוזרים ונשנים ו-'העלמות' הורה מחיי ילדיו יכול להביא להגדלת מזונות בשל הנטל הנוסף על ההורה המשמורן בימים שההורה השני לא מגיע לזמני השהות. בנוסף, ישנן החלטות שיפוטיות שהטילו סנקציה כספית על הורים שאינם מגיעים לזמני השהות בכל פעם שלא הגיעו ללא סיבה מוצדקת והודעה מראש.

 
יש לכם שאלה? התלבטות?
אל תהססו!
התקשרו לקבוע פגישת ייעוץ

08-936-3393
שלח
הטופס נשלח בהצלחה
נציגנו יחזור אליכם בהקדם
שם:
שדה חובה.
מייל:
שדה חובה.
טלפון:
https://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%91%D7%A8%D7%92-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%A9%D7%A8%D7%93-%D7%A2%D7%95%D7%93-%D7%A0%D7%95%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%95%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A8/162290213795722