חלוקת רכוש

חלוקת הרכוש הינה אחד מסלעי המחלוקת העיקריים בהליכי הגירושין היות ורוב האנשים מתקשים לפרק את חבילת הרכוש שצברו ולוותר על מחציתה.

חלוקת רכוש – מאבקים משפטיים

לעיתים קרובות אין הסכמה באשר להיקף הזכויות והחובות המהווים חלק מהרכוש המשותף, והצדדים מתקוממים על כך שהחוק קובע חלוקה שווה של הזכויות, למרות שתרומת בני הזוג לצבירת הזכויות, אינה שווה ולעיתים אף חד צדדית.
כל אלה יוצרים מאבקי חלוקת רכוש רוויי יצרים, הכוללים הברחת זכויות, העלמת כספים, והפעלת אמצעי לחץ מסוגים שונים.

איך נקבעת חלוקת רכוש בהליך הגירושין?
תהליך חלוקת רכוש בין בני זוג נעשה בהסכמה, ובהעדרה – בהליך של תובענה מסוג של פירוק שיתוף / חלוקת רכוש / איזון משאבים וכו', בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני.

חלוקת רכוש לזוגות שנישאו לפני 1.1.1974

חלוקת רכוש של זוגות שנישאו לפני 1.1.1974 נעשית עפ"י "הלכת השיתוף" הקובעת כי כלל הזכויות והחובות שנצברו על ידי בני הזוג במהלך החיים המשותפים, הינם בבעלות משותפת, ללא חשיבות על שם מי הם נרשמו, ויש לחלקם, ביניהם, באופן שווה.
התנאים להסדרת חלוקת רכוש עפ"י "הלכת שיתוף" הם: חיים משותפים, ניהול משק בית משותף, חיי זוגיות רגילים ומאמץ משותף לצבירת הרכוש. 

חזקת השיתוף עברה שינויים רבים במהלך השנים והיא הכירה באפשרות של בני זוג, נשואים או ידועים בציבור, שהסכימו בכתב או בעל פה, על הפרדה רכושית מוחלטת, או חלקית, ביניהם, אם כי נטל הראייה הדרוש לסתירת חזקת השיתוף הינו כבד. היקף החזקה הורחב לא אחת לנכסים שנצברו גם לפני הנישואין, וצומצם, כאמור, במקרים בהם הוכח כי לא הייתה כוונת שיתוף, או כאשר הוכח שהנכסים או חלקם "הוחרגו" מתחום השיתוף בין בני הזוג.
הלכת השיתוף, פרי יצירתה של פסיקת בתי המשפט, הובילה אג'נדה של שוויון וצדק חברתי באמצעות מדיניות חלוקת רכוש שנועדה לקדם מטרות בדיני המשפחה: להגן על בן הזוג החלש, ולמנוע מצב בו אחד הצדדים חייב כספים מעבר לשווי מחצית הנכסים שיכל להפיק, ללא הסכמה מפורשת שלו לכך, מראש.

חלוקת רכוש לזוגות שנישאו לאחר 1.1.1974

חלוקת רכוש של בני זוג שנישאו לאחר ה – 1.1.1974 נעשית עפ"י חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1974. החוק קובע כי אם לא נקבע אחרת בהסכם ממון, שאושר כדין, הרי שכלל הזכויות והחובות שנצברו במהלך הנישואין, ואין זה חשוב על שם מי נרשמו, הינם משותפים בחלקים שווים, ויש לחלקם במועד פקיעת הנישואין, עקב פטירה, גירושין או במועדים מוקדמים יותר, בעקבות פירוד והליכי חלוקת רכוש.
למעשה חלוקת רכוש עפ"י חוק יחסי ממון, הינה הסדר איזון משאבים לכל דבר.
החוק מחריג מהשיתוף: זכויות שצבר מי מבני הזוג לפני הנישואין, זכויות שקיבל מי מהצדדים בירושה או במתנה, וגמלה המשולמת על פי חוק או פיצויים בדין נזקי גוף ומוות.

חלוקת רכוש – שיקול דעת לבית המשפט

במהלך השנים החוק תוקן והתיר לבית משפט שיקול דעת בקביעת הסדר חלוקת רכוש, בנסיבות מוצדקות. בין היתר, בענייני חלוקת רכוש, יכול בית המשפט לקבוע שהזכויות והחובות יאוזנו בחלקים לא שווים, ולהתחשב לשם כך גם בכושר ההשתכרות ונכסים עתידיים, או לאזן נכסים נוספים על הנכסים המשותפים שנצברו מיום הנישואין, לרבות הקדמת מועד האיזון וחלוקת הנכסים שנצברו טרם הנישואין-הלכת השיתוף הספציפי שהתפתחה בפסיקת בית המשפט העליון, על פיה יחולקו נכסים חיצוניים לנישואין במקרים שבהם יוכח "דבר מה נוסף" שמלמד על כוונת שיתוף בנכסים אלו, כגון שנות מגורים ארוכות בבית מגורים ששייך עוד טרם הנישואין לאחד מבני הזוג, שיפוץ מסיבי שמומן על ידי בן הזוג התובע וכו'.

באופן עקרוני, כאשר קיים שיתוף בזכויות, יחול גם שיתוף בחובות. אולם, ככל שיוכח כי אחד מבני הזוג גרע מהקופה המשפחתית ויצר חובות, תוך מעילה באמון בן/בת הזוג, מבלי לשתפו, מאחורי גבו, שלא במסגרת ההתנהלות המשפחתית הרגילה, יכול בית המשפט להחריג את החובות מהסדר איזון המשאבים, או מחזקת השיתוף לפי העניין.

חלוקת רכוש – איתור נכסים וזכויות שהוברחו

לעיתים אחד מבני הזוג השולט בנכסי המשפחה, בסמוך להליכי הגירושין, יוצר חובות פיקטיביים, או מבריח זכויות ורכוש, באמצעות העברת זכויות על שם אחרים, הקמת חברות וחברות בנות, העברת מניות, יצירת נאמנויות וכיו"ב. במסגרת הליכי חלוקת רכוש, ניתן לבצע חקירות ובדיקות, למנות מומחים חיצוניים ולהזמין מסמכים חשבונאיים, בנקאיים ומסחריים בכדי לאתר נכסים וזכויות שהוברחו.
כמו כן, בית המשפט יכול לתת פסקי דין הצהרתיים הקובעים כי נכסים או זכויות מסוימים, הינם בבעלות בני הזוג, חרף העברתם לצדדים שלישיים, וכן פסק דין הצהרתי באשר למחצית הזכויות המגיעות לתובע / לתובעת.